ראה נתתי גו'. פי' כשהקב״ה פוקד על אומה להכניע אותה מכניע השר תחלה וזה שהראה אותו לכן אמר ראה נתתי גו' ואין חסר לכם כלום אלא באו ורשו. ומ״ש תחלה לשון מתנה נתתי. ואח״כ באו ורשו לשון ירושה. מפני שעיקר מה שנתן להם א״י היה מחמת האבות כמ״ש בפרשה עקב לא בצדקתך גו' ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבתיך וגו' אך מפני שבועת האבות לא היה להקב״ה ליתן להם דווקא אלא מפני שהם היו דור דעה לכן אמר נתתי לשון מתנה מה שנותן להם דווקא. באו ורשו. לשון ירושה שהעיקר הוא מפני שבועת האבות:לאבתיכם גו'. לפי פשוטו לאבותיכם הוא הכולל. לאברהם כו'. הוא הפרט:לתת להם. דהיינו להאבות:ולזרעם אחריהם. הם אותם שיירשו. והענין בפרטות לאבותיכם הם השבטים כמ״ש בספרי שבועות מטות אומר סלה כי להאבות נתן לכל ח' לבדו כל הארץ ולהי״ב שבטים נתן הארץ לכולם ביחד כמ״ש בפ' ויחי:לתת להם. אלו עולי מצרים שחלקו להם משה ויהושע לס' רבוא חלקים:ולזרעם. אלו עולי בבל שחלקם עזרא. אחריהם. זה לעתיד לבוא כמ״ש והיה באחרית הימים שיחלקם הקב״ה בעצמו. והם כל א' בחינה לעצמו. וכמו שהארץ בכללה ז' ארצות כמ״ש בריש ירמיה ומפורשות בזוהר במעשה בראשית. כן היא נחלקת לז' בחינות והם הז' ארצות שכתוב בפ' עקב. וכן ארץ עילאה כלול שבע ארצות ושבע היכלין אברהם נטל כו' כמ״ש בזוהר פ' בראשית ופ' פקודי. וכן בהמ״ק אע״פ שהם עשר קדושות הן כלולין בשבע כמו ההיכלין שהם עשר והן נכללין בשבע. ומסוימין במחיצות שבע. והן ק״ק. והיכל. ואולם. ועז״י. ועז״נ. והחיל. והר הבית:לאבתיכם לאברהם גו'. שהשבטים הן מסויימין נגד האבות כמ״ש בתיקונים וקרא זה אל זה הוא ג' שהן י״ב וכן האבות והשבטים וה' שנוסף הוא מול י״ג דכלול כל י״ב והוא מזל דבי' תלוי בני חיי ומזוני לכן הי״ג הם אינם אלא י״ב כמ״ש י״ב תחומין לעילא וי״ב תחומין לתתא לכן בחודש השביעי נפתח י״ג תרעין שהם מ״ט תרעין וכמ״ש כי ביום הזה יכפר כו' וקוצו של יו״ד הוא שער הנ' המשלים לנ' תרעין כמ״ש בתיקוני' סוף תיקון כ״ב:בעת ההוא. לפי פשוטו היה בשנה השנית לצאתם ממצרים בשעת הדגלי' וכמ״ש וישלח משה גו' וילך לו אל ארצו וז״ש פנו וסעו לכם והיתה זאת ג״כ בעת ההיא:לאמר. הוא התחלת המאמר כמ״ש וכן בכל מקום:שאת אתכם. הוא הכלל. מה שכתוב למטה טרחכם ומשאכם גו'. והוא כוס של ברכה דאיתהיבא בימינא כמ״ש בכל לבבך ובכל נפשך והיו הדברים כו' וכמ״ש (פסחים קי״ז ע״ב) יכול יהא חותמין בכולן ת״ל והיה ברכה בך חותמין כו':בעת ההוא. גנת אגוז. ההוא. הוא פרטית האגוז לבדו:בעת ההוא. ב' אורות יהי אור ויהי אור סוד הדעת. פה ולשון. דרום וצפון. עמוד אש וענן. אל״ף הוא שם הראשון שכולל כל השבע שתחתיו. שי״ן הוא תחתון. וענן באמצע. לכן הא' אינו מן החשבון שהוא שורש להם. והוא עשרה זווגים דאו״א לכן נא' עשרה פעמים בעת ההיא והעשירית הוא ואתחנן אל ה' בעת ההוא:שאת אתכם. שאת הוא אשל שלם. אתכם. הוא אילן שלם. כי אשל הוא אילן:שבע כתות של צדיקים בג״ע זו למעלה מזו. כת ראשונה אך צדיקים יודו גו'. כת שניה אשרי תבחר ותקרב גו' בחרתי הסתופף גו'. כת שלישית אשרי יושבי ביתך. כת רביעית מי יגור גו'. כת חמישית מי ישכן גו'. כת ששית מי יעלה גו'. כת שביעית מי יקום גו'. רשב״י אומר לשבע שמחות פניהם של צדיקים דומים לעתיד לבא. לחמה. ללבנה. שנ' יפה כלבנה ברה כחמה. לרקיע. לכוכבים שנ' והמשכילים יזהירו גו'. לברקים שנ' כברקים ירוצצו. לשושנים שנאמר למנצח על שושנים גו'. למנורת בית המקדש. שנ' ושנים זיתים עליה א' מימין הגלה וא' משמאלה:ככוכבי השמים לרב גו'. פי' שלענין רוב אתם ככוכבי שמיה אבל לענין מנין שיהיו ככוכבים א״א שהכוכבים הם רבים מאוד אלא לענין רוב בלבד כמו שהכוכבים רבים כן אתם רבים אבל בספרי דרש הרבה אתכם והגדיל אתכם והרים אתכם כו' כמ״ש רש״י:והנכם היום. הנכם קיימים כיום כחמה וכו' מכאן אמרו ז' כתות של צדיקים וכו' וזה ידוע שהכל נכללין בשבע וכן בג״ע כמ״ש שובע שמחות ואמרו א״ת שובע אלא שבע. וז' היכלין המתוקנין לצדיקים וכן הארץ נכללת בז'. וכן א״י נכלל בז' כמבואר. וכן הטובה נחלק לז' כמ״ש ארץ חטה גו'. ונחלקים שם לה' ולב' כמ״ש ארץ חטה גו' ארץ זית גו' והוא סוד הזהב כלל ופרט. וכן בהטבת הנרות היו ה' לבד וב' לבד. וההדלקה היה ביחד וכן ברקיע חמשה נכללין בשמי השמים. וב' בכלל השמים שהם בכלל הארץ. וכן כאן ה' שמחות בשמי' וב' בארץ והששית מחבר' בין שביעי' לחמשית כמו הרקיע בין שמי השמים לשמים. וזית שמן. אוכל ומשקה. וכן כאן מנורת בהמ״ק נגד זית שמן והוא ג״כ מחבר שמי' וארץ. כמ״ש (כתובות ה' ע״א) גדולי' מעשה צדיקי' יותר משמי' וארץ שנ' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. ובמקדש נאמר מקדש ה' כוננו ידיך פי' שהכל מה שכוננו ידיך שנראה' שהיו הם עושים ולא היו עושין כלל כמ״ש בארון וכן בבהמ״ק אבן שלמה מסע נבנה שהם מרימים את האבן אבל לא היו המה מרימים אלא שנתן הש״י כח והרים את ידם. וזהו שאמר ידיך כוננו אותם. והז' נרות הם נגד ז' כוכבי הרקיע. ושושנים הם בארץ עצמה לפי שהם היפים שבארץ לכן המשיל כנסת ישראל לשושנה וכמ״ש כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות (ש״ה א') והגדיל כבודם בזה מן האומות מאוד שאין גרוע מן החוחים ואין יפה משושני' וז״ש כאן הרבה וגו' והנה אמרו במדרש יכול שיש בהן פסולת ת״ל מנורת זהב כולה וכה״א כלך יפה רעיתי וגו' וז״ש כאן אתכם ר״ל כלל ישראל ודומה אותם לברקי' בזריזותם שזה מעלת העליונים שהם זריזים במשלחתם מאוד. כמ״ש (איוב ל״ח ל״ה) התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו וזהו והנכם. ודומין לחמה כמ״ש היום. ודומין לככבים כמ״ש ככוכבי. ולרקיע כמ״ש השמים. וללבנה כי עיקר מעלת הלבנה כשהיא הולכת ורבה כמו שנמשלה מלכות בית דוד לה כידוע שהולכין ומרבין עד שלמה. וז״ש כאן לרב:והנה יש בישראל ז' כתות. א' בעלי מצות. ב' היושבים בבתי מדרשות כל ימיהם. ג' היושבים בבתי כנסיות ועוסקים בתפלה כמ״ש מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל. ד' הקובעים דירתן בא״י. ה' היושבים בירושלים כמ״ש חז״ל (סוף כתובות) הכל מעלין כו'. ו' היושבים בהר הבית ובחיל שהוא מחנה לויה. הז' הם אותם שבמחנה שכינה דהיינו מעזרה ולפנים. והג' מחנות נגד כהנים ולוים וישראלים וז״ש בספרי כת הראשונה אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים כו' ואמר צדיקים וישרים לשמים ולבריות כמ״ש אמרו צדיק כי טוב כו' ב' אשרי יושבי ביתך הם היושבים בבתי מדרשות. ג' אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך הם היושבים בבתי כנסיות שנקראו חצרים. ובתי מדרשות נקראו בתים כמ״ש ברעיא מהימנא פ' בהר. ד' מי יגור באהלך הוא בא״י. ה' מי ישכון בהר קדשך זה ירושלים כמ״ש ההר הטוב הזה והלבנון. ו' מי יעלה בהר ה' זה הר הבית כמ״ש לכו ונעלה אל הר ה'. ז' זה מחנה שכינה שזה מקום מקדשו וז״ש מי יקום במקום קדשו וששה הם קבועים בבתים וא״י וכמשחז״ל (ברכות ח' ע״א) אמרו לר״י איכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה הוא דכתיב כיון דאמרי ליה דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להון. ר״ל שקדושת בהכ״נ ובהמ״ד הוא כקדושת א״י וכאחז״ל (מגלה כ״ט ע״א) עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שיקבעו בא״י שנאמר ואהי להם למקדש מעט. והשביעית הם אותם שבחוץ ומשוטטין בארץ ורודפין אחר המצות תמיד והן נגד הארץ לכן נקר' עם הארץ כמ״ש חז״ל שבשבילם הארץ עומד' ועתידין לירש הארץ. והכת הב' הם ת״ח המחברי' שמים וארץ כמ״ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. וכתיב ונתתי שלום בארץ וז״ש ת״ח מרבים שלום בעולם שהשלום הוא בשמים כמ״ש עושה שלום במרומיו אבל לע״ל יהיה שלום בארץ וז״ש לא ירעו ולא ישחיתו גו' וגר זאב עם כבש וזהו הברכה ונתתי שלום בארץ וז״ש חז״ל ששלום הוא כלל הכל כמ״ש כי כל בשמים ובארץ כללא דכולא. ואח״כ חצריך בתי כנסיות והוא אש גבה כמ״ש (ברעיא מהימנא פ' כי תצא) והם ז' דרגין מלמטה כסדר ות״ת הוא כלל הכל כמ״ש ות״ת כנגד כולם כו' כמו שכתבתי למעלה:ה' אלהיכם כו' ערש״י. משל למלך שהיה לו נכסים הרבה והיה לו בן קטן והיה צריך לצאת למדינת הים. אמר אם מניח אני את הנכסיה לבני הקטן ילך ויבזבז. העמיד אפטרופוס עד שיגדיל. משהגדיל. אמר הבן תן לי הנכסים עמד ונתן לו משלו כדי פרנסתו. אמר לו כל מה שנתתי לך לא נתתי אלא משלי. ומה שהניח לך אביך הרי הוא שמור. כך אמר משה וכו' עיין רש״י:יסף עליכם ככם אלף פעמים. הוא ברכה שאין עוד אחריה כמ״ש דבגינה קיימין שיתין רבוא על טורין סגיאין ואמר שאילו זכו היו בימיהן ימות המשיח. וזהו א' זעירא דויקרא שנטלה ולא נשתיירו אלא א' מני אלף:ככם. שיהיו צדיקים כולם כמותם דור דעה כמ״ש בספרי. וזהו השלמות האחרון. ואמרו בספרי זו משלי. והוא ענין נפלא כמ״ש אשה אל אחותה וגו' בגינה קיימין כו' דעליה אתמר דור הולך כו' ועליה אתמר כו' דאתפשטותא כו' ואילו זכו היה בימיהן ימות המשיח שלימות האחרון והיה בהמ״ק מן השמים וכל שלימות האחרון שאין אחריה עוד כמ״ש אתה החלות להראות את עבדך שבימיו היתה התחלה כמ״ש בזוהר. וביקש שיהיה בימיו גם ההשלמה וזהו אעברה נא ואראה כו' אבל ישראל לא היו ראויין לכך וז״ש ויתעבר ה' בי למענכם כו'. וזהו הברכה בכמות. ששם דרגא שזכה למדת בינה שמשם הוא המסכר כמ״ש מי מנה עפר יעקב ומספר גו' וזה שארז״ל זהו משלי. אבל ויברך אתכם הוא בדרגא דחכמה כמ״ש ברכה זו חכמה וכמ״ש מאן אתר עיקר ברכה ממלך דבעי כו' מאתר דכל ברכאין כנישין אמר ר' אבהו הכל נתן אבל שמו הגדול לא נתן ולא אוזיף לאחרן דכתיב אני ה' לבדי. מלמד דשם זה לא נתן לשום נברא וז״ש ויברך אתכם הוא לבדו שע״כ הוא משלי. והב' פסוקין הן ה' דרגין כסדר מלמטה למעלה שהם כלל העולמו' שהק״בה מנהיג כולם וכמ״ש אצל אליהו ה' הוא האלהים. ה' הוא האלהים. ה' הוא האלהים לתתא ה' הוא האלהים לעילא מפני שהיו יודעין שהשם הוא האלהים לעילא. אבל בזה לא היו יודעים שה' הוא האלהים לתתא שהיו סוברים שהם ככל האומות והם לא ידעו שלכך נקרא אלהי ישראל מפני שהוא על ישראל ביחוד וז״ש ואתכם לקח גו' ולכך נקרא אלהי ישראל אף שהוא שליט בכל העולם ונקרא אלהי אבות מלמעלה וכמ״ש האבות הן הן המרכבה כו' וז״ש זה אלי ואנוהו אלהי אבי כו'. וכנגדן אמר ד' דברים הרבה אתכם. בארץ. ככוכבי השמים. בשמים. יסף עליכם. דרגא דמשה. ויברך כו'. לכן הוא בפסוק א' ט' תיבות ובפסוק ב' י״ג שלמטה הוא ט' תקונים ולמעלה הוא י״ג סוד טעמים ונקודו' וכד אתנהרא עלאי בתתאי הם כ״ב נגד כ״ב אתוון והם כלל כל הברכות:כאשר דבר לכם. כחול ימים. וכצמח אדמה. וכדגי הים. וככוכבי השמים לרב:כאשר דבר לכם. והיכן דבר ע״י ג' אבות שלכל אחד בירך את זרעם. וז' פעמים נתברכו פ' בחקתי פ' כי תבוא ופ' נשא ופ' בלק ושם נאמרו הברכות כולן עד כל השבעה ברכות מפורשות בלשון ברכה שהיא השביעית הכוללת כולם. והם זיי״ן ברכות נגד שובע שמחות דלעיל. ועוד יש ברכה א' בפ' נצבים והיא לימות המשיח וכמ״ש והיה באחרית הימים. והוא תוספת ברכה על הגלות אשר סבלו. וזהו שאחז״ל כינור של בהמ״ק היה של שבע נימין ושל משיח של שמנה נימין שנאמר למנצח על השמינית. והוא נגד שמיני עצרת כמ״ש עצרת תהיה לכם מכל השבעים אומות והוא פר אחד כו' משל למלך כו' שאז יהיו ישראל גוי א' בארץ שנא' הן עם לבדד ישכן וגו':וריבכם. היה א' מוציא סלע בשביל ליטול שתים. שתים בשביל ליטול שלוש:איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם. הנה מקודם אבאר פרשה א' והוא בפרשת יתרו. מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב. הקשה לו ג' דברים. א' מדוע אתה יושב לבדך. ואין איש אתך לסייעך. ב' שכל העם נצבים. והג' שעומדים מן בקר עד ערב. שהם ג' דברים קשים והשיב לו ג' דברים ושדרכי ה' הם נחלקין לג'. א' התורה ומצות. ב' בין אדם לחבירו. ג' דרכי עבודת השם והמוסר כמ״ש בזוהר כל פולחנא דלית בה דחילו ורחימא כו' וכל אורייתא דלית בה דחילו ורחימא כו' אע״פ שהתורה והמצות עצמם אהובים וטובים לפני ה' מאוד כמ״ש לעולם יעסוק אדם כו' מ״מ שלמות העבודה בדרכי ה' הוא בדחילו ורחימו כמ״ש חז״ל (פסחים נו״ן ע״ב) רבא רמי כתיב כי גדול עד שמים וגו'. ואמרו אורך ימים בימינה וגו' וכמ״ש כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים כו' והן נכללין בה' דברים שהם כלל כולם נגד ה' חומשי תורה. ופרטים הם רבים מאוד וע״ז נאמר קדשים תהיו עיין ברמב״ן שם וגם שצריך לכל א' וא' פרטים רבים וז״ש משה לחותנו ג' דברים. א' כי יבא אלי העם לדרש אלהים. שידעו כל א' הכללים ופרטים ופרטי פרטיהם של כל אחד וא'. ונגד הב' שבין אדם לחבירו. אמר כי יהי' להם דבר בא אלי ושפטתי וגו'. וכנגד הג' אמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו. ודרכי העבודה והמוסר של כל א' וא' לא נגלה אלא למשה מפי הש״י. מפני שזה תלוי בלב וה' יראה לבב. וז״ש לדרש אלהים שהיא חושב את האלהים בדברו עם כל א' וא' לתקן דרכיו. וכן בכללם ע״פ ה' יחנו וע״פ ה' יסעו. את משמרת ה' שמרו ע״פ ה' ביד משה. ולכן נקראו דור דעה שהיו יודעין ה'. ושלמה היה משיג בחכמתו ג״כ כמשה כמ״ש כי חכמת אלהים בקרבו. (תנחומא) יודע היה שלמה למתק את התורמסין שהוא הדרך הרע ומר מכולן כמ״ש ויעבדו את אלהים אחרים כו' ואמרו (ביצה כ״ה ע״ב) הלואי שיעשוני בני כתורמוס הזה כו'. לפי שעה״ז נכלל בשבע הבלים שהם ז' מדות שהעולם מתנהג בהן והעולם להוטים אחריהם וז״ש כתורמוס הזה כו' וכן ז' כוכבים שא״ה עובדין אותם. ולפי שהתורה הוא יתד שהכל תלוי בה לפיכך אמר משה והודעתי באחרונה וכמ״ש אז תתענג והרכבתיך והאכלתיך וגו'. ויאמר חתן משה אליו וגו'. השיבו על כל הג' דברים. על המשפטים. אמר נבל תבל גם אתה וגו' שלא תוכל לשפוט לכל אחד. גם העם. שלא יוכלו להמתין אחד על משפט חבירו. ואמר גם כמו שאמרו במכילתא אעפ״י שתטול עמך אהרן וחור כו':ועל מה שאמר שצריך לדרוש אלהים אמר כי כבד ממך הדבר. פי' כי לדרוש אלהים אי אפשר זולתך. וזהו כי כבד ממך לדרוש מה' על כל א' וא'. ע״כ תראה שיהיו שופטים בלתך. כי כבר יש לך דבר כבד מאוד שא״א בלתך. ועל והודעתי את חקי אלהים אמר לא תוכל עשהו לבדך אלא תקח לך מסייעין כמ״ש חז״ל (עירובין נ״ד ע״ב) נכנס אהרן ושנה לו משה פרקו כו'. ואמר עוד ג' דברים. על המשפטים שאפשר בלתך תחזה שופטים אחרים. ועל דרך עבודת השם שא״א בלתך הקל מעליך כי כבד ממך הדבר. ועל התורה והמצות אמר שלא תעשה לבדך אלא כמ״ש חז״ל (שם) נכנס אהרן כו'. והוא אומרו. היה אתה לעם מול האלהי'. פי' מה שהם צריכין לאלהים וזה א״א מבלעדיך היה אתה בעצמך. ועל התורה אמר והודעת להם התורה והמצות. ועל המשפטי' אמר ואתה תחזה ושפטו בכל עת. ומאמר יתרו היה אתה לעם וגו' את החקים וגו' והודעת שהם ג' דברים כולן נכללין בדברי משה. שהוא והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו. את פי' עם. שהם חב״ד. וכולן נכללין בדעת וז״ש והודעתי אבל יתרו אמר בפרטות ועוד נכלל ג״כ ב' דברים שהן חו״ג את ואת (כמ״ש בזוהר פ' בא) את ימינא ואת שמאלא והן א'. וכל ג״ד נחשבים כאחת ואתה תחזה וגו'. את החקים סוד חכמה לכן הם נעלמים מאוד. והתורת. הוא בינה. כמ״ש ואל תטוש תורת אמך אימא דאורייתא. והודעת להם. זה הדעת שכולל י״ב דברים. י״ב שבטי יה. י״ב תחומין. ב' חולקין ב' אחסנתין שכל א' כולל חמשה. וחו״ב כנגד ב' חולקין שאמר את החקים ואת התורת. וכנגד עשרה דלעיל אמר כאן עשרה דברים הכלולין בחמשה. והודעת להם את וגו' כמ״ש בגמרא והודעת להם. זה בית חייהם. את הדרך. זו גמילות חסדים. ילכו. זה ביקור חולים. בה. זו קבורה. ואת המעשה. זה הדין. אשר יעשון. לפנים משורת הדין ופרש״י (בב״ק ק' ע״א) בית חייהם זו ת״ת והקשו עליו שכבר נאמר את החקים ואת התורת (ובב״מ ל' ע״ב) פי' זו אומנות וגם זה קשה להולמו והאיך אפשר שיהיה זה קודם לכל אבל עיקר הוא על חיים האמתיים כמ״ש ודרך חיים תוכחת מוסר על הפרטי פרטים. ואמר כי יהיה להם דבר בא אלי כל אשר ידע נגע לבבו. אבל כללי דרכי חייהם הודיעם לכל ישראל. את החקים נגד נר מצוה. ואת התורת נגד תורה אור. כמ״ש ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. וכנגד דרך חיים אמר והודעת להם זה בית חייהם. את הדרך וגו' ואת המעשה וגו' הם חו״ב. כמ״ש למעלה לכן אמרו את הדרך כו' זה ג״ח. ואת המעשה זה משפטים. את הדרך כמ״ש והלכת בדרכיו מה הוא רחום וחנון כו' וזהו ג״ח. ילכו זה ביקור חולים מפני שבכל המצות ההליכה אינה תכלית המצוה. אבל כאן ההליכה בעצמה היא המצוה. בה. זו קבורה כמ״ש (כתובות מ״ב ע״א מ״ק כ״ח ע״ב) באשר הוא סוף כל אדם והחי יתן אל לבו דידל ידלוני' כו':את המעשה זה הדין. אשר יעשון זה לפנים משורת הדין. לפי שהמשפט תלוי בדיין לפי מה שעיניו רואות. אבל לפנים משורת הדין אינו תלוי בדיין אלא בבעלי דינים אם ירצו. לזה אמר אשר יעשון. ואע״פ שהם חמשה הם עשרה שכל א' כולל ב' דברים. חו״ג. כי הדרך חיים הם ב' דברים אעפ״י שהם דרכי ה'. כלול בהן ג״כ איך להתנהג עם הבריות. כמ״ש ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם והוא הדעת כמ״ש (ירמיה כ״ב י״ו) הלא היא הדעת אותי. את הדרך זו ג״ח לעניים ולעשירים כמו הדרך שהוא לעניים ואף לעשירים. ילכו זה בקור חולים. בה זו קבורה וזהו ג״ח לחיים ולמתים. את הדרך ילכו בה הוא בין בגופו בין בממונו כי את הדרך הוא בממונו. ילכו בה. בגופו וז״ש (סוכה מ״ט ע״ב) גדולה ג״ח מן הצדקה בג' דברים. שזה בממונו וזה בין בגופו ובין בממונו. וצדקה לעניים וג״ח בין לעניים ובין לעשירים. וצדקה לחיים וג״ח בין לחיים ובין למתים והן כללים של ג״ח. ואת המעשה זה הדין. שני דינין הן. א' דיני ממונות. ב' דיני קנסות. וזהו ואת המעשה. אשר יעשון לפנים משורת הדין הוא ג״כ שנים. א' מה שעושין רוב העולם. וא' מה שביחידי סגולה צדיקים שבדור. וז״ש בגמרא (ב״מ פ״ג ע״א) רבה בב״ח חברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא שקול גלימייהו אתו לרב א״ל הב להו גלימייהו א״ל דינא הכי א״ל אין למען תלך בדרך טובים יהיב להו גלימייהו א״ל עניי אנן וטרחינן כולא יומא וכפינן ולית לן מידי למיכל. א״ל זיל הב להו אגרייהו א״ל דינא הכי א״ל אין וארחות צדיקים תשמור. שדרך ראשון היה רק דרך טובים שמחל להם הזיקו אבל ליתן להם שכר על שהפסידו לו זהו לצדיקים יחידי סגולה. ולזה אמר תחלה דרך וגבי צדיקים אמר ארח שלשון ארח הוא ליחידי סגולה כמ״ש בזוהר ע״פ ואורח צדיקים כאור נגה (משלי ד' י״ח) ואלו הב' את הדרך ואת וגו' הם חו״ג. כי הדעת סובב לעשות צדקה ומשפט וכמ״ש לעשות צדקה ומשפט. וכ״כ באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. כי ידעתיו פי' שנתתי לו דעת כמ״ש והודעת להם. כדי לעשות צדקה ומשפט וזהו את ואת האמור כאן. וזהו דרך ה'. ואמר ואתה תחזה ושפטו בכל עת כו' זהו פעולה למשפטים. ולהודיעם את התורות. אמר והקל מעליך שהוא טורח מרובה ללמוד עם כל העם וז״ש והקל כדלעיל. ועל השלישית שהוא צריך להביא את הדברים לאלהים אמר ונשאו אתך וז״ש כאן איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם הם ג' דברי' דלעיל טרחכ' הוא מ״ש והקל מעליך לטרוח לבדו ללמוד עם כולם. ומשאכם. הוא ונשאו אתך והם הדברים אשר צריך להביא לפני האלהים. וריבכם. הם המשפטים כמ״ש לא תוכל עשהו לבדך:ואמר אשא. הוא כוס של ברכה דאתיהיבא בימינא כדלעיל:הבו לכם. אין הבו אלא לשון עצה שנא' הבה נתחכמה לו:אנשים כו'. עיין רש״י:הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים. אלה הג' הם כלל העולם שהם חב״ד ובשלשתן נברא העולם כמ״ש (משלי ג' י״ט) ה' בחכמה יסד ארץ וגו' ובהו נעשה המשכן כמ״ש ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה וגו' וכן המקדש כמ״ש (מ״א ז' י״ד) וימלא את החכמה וגו' ושלשתן נתן ליוסף כמ״ש אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם וגו' וכן לשלמה (מ״א ה' ט') ויתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד וגו' ורוחב לב הוא הדעת. לסבול את רוב הדעת כמ״ש (משלי כ״ה ג') שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר וכן כתיב (בדניאל א' ד'). ילדים וגו' ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע. ואנשים הוא מעלה בפ״ע שהם צדיקים כמ״ש בספרי אנשים כסופים ר״ל צדיקים גדולים והם נקראים בעלי מעשה וז״ש בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה. ואמרו שאלה הד' הם כוללין כל מעשה מרכבה ומעשה בראשית. מעשה בראשי' כמ״ש ויכל אלהים וגו' מכל מלאכתו אשר עשה וזהו ובכל מלאכה בחכמה ובתבונה ובדעת. וזהו מעשה מרכבה כמ״ש ולא במעשה מרכבה ביחיד אא״כ היה חכם ומבין מדעתו. וכן כל איש הוא צדיק גדול כמ״ש בז״ח כ״מ שנאמר איש הוא צדיק גדול בדורו. וכן אמר דוד לאבנר (ש״א כ״ו ט״ו) הלא איש אתה ומי כמוך בישראל. וכה״א (משלי ח' ד') אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם. ואלה הד' דרגין אמר אגור בן יקא בענוותנותו שהוא נעדר מכולם כמ״ש (משלי ל' ב') כי בער אנכי מאיש. ולא בינת אדם לי. ולא למדתי חכמה. ודעת קדושים אדע. ואמרו במדרש כי בער אנכי מאיש זה נח. דכתיב נח איש צדיק תמים וגו'. וכנגד ד' אלה אמר ד' פעמים מי עלה כו' שעל אלה הד' קיימין ד' יסודות העולם כמ״ש בס״י שמים נברא מאש כו' ר״ל מי מושל בכולם וכו'. וכן אמרו בזוהר פ' יתרו שהם ד' קטורי עלמא ואף על פי כן אלה הד' נכללין בג' כמ״ש תחלת המחשבה סוף המעשה חכמות בחוץ תרנה ב' דאינון חד. וזהו שאמרו במדרש אלו זיי״ן מדות שאמרו במשה כו' ג' כאן וד' בפ' יתרו אנשי חיל וגו'. שהמעשה כולל ד' דברים תורה. ועבודה. ואהבה. ויראה (וכמ״ש בפ' נשא בר״מ) אנשי חיל הם בעלי אהבה וכמ״ש בתקונים כמ״ש ימין ה' עושה חיל. ואהבת עולם אהבתיך ע״כ משכתיך חסד. אהבו את ה' כל חסידיו. וכן איש ואשת חיל. יראי אלהים הם בעלי יראה. אנשי אמת אלו בעלי תורה כמ״ש (משלי כ״ג כ״ג) אמת קנה ואל תמכר. תורת אמת היתה בפיהו (מלאכי ב' ו'). שנאי בצע אילין הנאן דעלמא והם בעלי העבודה. וכמ״ש שהעבודה לא יתכן אלא אחר שהמית תאוות והנאות דעלמא. ובצע הוא הנאה כמ״ש מה בצע וכמ״ש חסדו כציץ השדה דכל דעבדין לגרמייהו עבדין וכנגד אהבה ויראה הן מצות עשה ומצות ל״ת. וכללא דכולא הוא מעשה. וכלל כאן הד' דרגין. הכל במלת אנשים שאנשי' הם צדיקי' וכסופים והם כלל כולם. כי הג' שמנאן כאן הם במחשבה. והד' הוא במעשה כמ״ש ובכל מלאכה וגו'. ומ״ש רש״י כאן על חכמים כסופים ט״ס הוא וצ״ל על אנשי' צדיקי' כסופים וכן הוא בספרי. אנשי' וכי תעלה על דעתך נשים אלא מה ת״ל אנשי' ותיקים כסופים:חכמי'. זה ששאל אריוס את ר״י כו' איזהו חכם זה המקיים תלמודו ומה בין חכמי' לנבוני' כו'. ואלו ז' דברים שאמרו בספרי בפרטן הם ח' ד' כאן וד' בפ' יתרו כדלעיל וכנגדן אמר ואשימם בראשיכם ד' ראשים והם שרי אלפים כו'. כנגד שם של י״ב ג' פעמים ד':וידעים. הם ב' כמ״ש אל דעות ה'. והם י״ג ונכללין בעשרה כי הדעת מתפשט בנו״ה כידוע וד' ראשים הם בכ״ע כתר מלכות ד' בתים שבתפילין שכולל ד' מוחין עילאין חב״ד עילאי והם חרות על הלוחות. לכן הן ב' שיני״ן בתפילין וכל השיני״ן שבפסוק צדקתך כהררי אל הם תורה ומצות. והוא אל דעות ה'. וזהו וצדקתך אלהו' עד מרום כ״ע. והם עשר דרגין שבריש תקונים מלכי' צדיקים כו' ראשי אלפי ישראל:לשבטיכם. לא קאי אידועים בלבד אלא על כל הד' דברים שיהא מכל שבט ושבט וכנגד ג' אלו אמר הבו לכם שהם נגד ג' הבו כמ״ש מנין שאומרים אבות שנאמר הבו לה' בני אלים. ומנין שאומרים גבורות שנאמר הבו לה' כבוד ועוז ומנין שאומרים קדושת השם שנאמר הבו לה' כבוד שמו השתחוו כו'. וידוע שהג' ברכות ראשונות הם כנגד ג״ר. והם כנגד י״ג פעמים י״ג תקונים דאדרא י״ג חיוורי וי״ג קוצי בשערא כו' ואעפ״י שהן למעלה באתכסיא הן למטה באתגליא כי הנסתרת הוא לה' אלהינו כי ביה ה' צור עולמים כמ״ש בתיקונים כ״ב:הבו לכם. אין הבו אלא לשון עצה שנא' הבה נתחכמה:אנשים וגו'. ערש״י:טוב הדבר. הוא במחשבה. אשר דברת. הוא בדיבור. לעשות. הוא במעשה. והוא כנגד ג' שמות שאמרו (בתיקונים בתיקון ע') והוא דיבור ומחשבה ומעשה. והוא כלל התורה כמ״ש בפיך ובלבבך לעשתו:ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים ואתן אותם ראשים עליכם. ולא אמר נבונים מפני שהם נכללים בכלל חכמים כמ״ש בזוהר שהם ריעים דלא מתפרשין. וכן אמר בפ' יתרו ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל וגו' כללם בימינא שימין כללא דכולהו. וכללא דמלתא כי כל דבר שחוזר ושונה אותו. בפעם שניה אומר אותו בכלל ולא בפרט וכמ״ש וירדו בדגת הים וגו'. ורדו בדגת הים ובכל חיה וגו' וכן הוא בהרבה מקומות ובספרי ובגמ' אמרו (עירובין ק' ע״ב נדרים כ' ע״ב) שנבונים לא מצא כדאמרינן דאילו בדורו של משה כתיב הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וגו' וכתיב ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וגו' ואלו גבי לאה כתיב ותצא לאה כי שכר שכרתיך וגו' וכתיב ומבני יששכר כו' והוא תמוה וכי מבני יששכר לא היו בדורו של משה. אבל הפירוש הוא כך שכל המעלות היו בכולם שהם ע״ח אלף ושש מאות ראשים והיה בכל א' וא' כל המעלות חוץ מנבונים שבמעט ממקצתם לא היה נבונים ובבני יששכר כתיב ראשיכם כו' שכולם היו יודעי בינה וזהו שאמרו אפילו בדורו של משה שהיו דור דעה ואין כמותן בכל הדורות חסר מעט מן המעט בנבונים:ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות ושטרים לשבטיכ'. ושטרים לשבטיכם. לא קאי על השרים אלא על הראשים. ראשים ושטרים לשבטיכם. שג' ראשונים היו ראשים. ושרי עשרות היו שוטרים ודיינים. אבל העיקר שהם היו לשוטרים וכמ״ש בפ' נצבים ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם אעפ״י שהגמרא חושב אותן כולם לדייני ישראל כמ״ש ושפטו בכל עת מ״מ כל אחד היה לו עיקר התמנות לבדו. ויש לתמוה כאן בפסוק למה היו צריכין שרי חמשים ב' למאה. והענין שד' מנהיגים היו לישראל. שופטים. ושוטרים. שופטים הן שדנין והשוטרים הם הרודים בעם לקיים הפסק ועוד היו עליהם ראשים שהם היו מנהיגים את ישראל בכל דבר לצאת ולבוא. ועוד היה זקנים הלומדים תורה. וזה הסדר שרי האלפים. היו מנהיגים את העם והיו ראשים ממש. ושרי המאות. הם היו השופטי' ממש. ושרי עשרת. הם היו השוטרו' הרודים לקיים את הפסק. ושרי חמשי'. הם הלומדי' תורה לישראל והם הזקני'. כמ״ש (ישעיה ג' י״ד) ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו. זקני הם שרי חמשים. ושריו. הם היו שרי המאות שהם השופטים. כמ״ש לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו [סנהדרין ה' ע״א] שבט אלו ראשי גליות הרודין כו' ומחקק אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים. ולפי שהמשפט אינו נוהג אלא ביום ואין דנין בלילה אבל תורה כתיב והגית בו יומם ולילה לכן צריכין הזקנים להיות כפל כנגד השופטים שהשופטים אין צריכין אלא ביום והם צריכין ביום ובלילה. ושרי החמשים היו נגד אנשי אמת שאמרנו. והוא מעולה שבכולם ולכן בקללות שקלל ישעיה את ישראל קלל בהם שנ' (ישעיה ג' א') הנה ה' מסיר מירושלים ומיהודה שר חמשים ואחז״ל (חגיגה י״ד ע״א) שיודע לישא וליתן בה' חומשי תורה שיש בה חמשים פרשיות כמ״ש בפי' ישעיה ואלו הג' הם היו ראשים. ושרי העשרו' היו שוטרים. וכן הג' היו מנהיגין את העם וכן במלחמה היו אלו מנהיגים כמ״ש ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות וגו' וכן ויקרבו אל משה הפקדים אשר לאלפי הצבא שרי האלפי' ושרי המאות וז״ש בפ' נצבים ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל וגו'. ראשיכם. שהיו ראשים על כולם והם שרי האלפים. שבטיכם. הם שרי המאות שהם שופטים כמ״ש לא יסור שבט מיהודה. זקניכם. הם שרי החמשים. ושטריכם. שרי העשרות שהם השוטרים ואח״כ כל איש ישראל. וזה שהוכיח ישעיה את ישראל מכף רגל ועד ראש אין בו מתם וגו'. שהם ראשים ועיינין ופומא ולבא וגופא ורגלא כמ״ש בתיקונים לפי ששרי החמשים כפולים לשנים כדלעיל והם כנגד פומא ולבא תורה שבכתב ובע״פ נסתרות ונגלות כמ״ש שם. וזה שאמרו לבא לפומא לא גליא:לשבטיכם. קאי על כל הד' שרים שהיו מכל שבט ושבט כדלעיל ואלו הג' ראשים היו כנגד ג״ר והם בראש. והשוטרים כנגד בחינה אחרונה שהיא איומה כנדגלות. והוא מרומז בשם המלכות שממנה המלוכה והממשלה והמתנשא לכל לראש. עי״ן ודלי״ת וד' נתחלף בקו״ף לפי שצריך להחליף האותיות כמ״ש בזוהר בסוד וע״ד וכמ״ש בזוהר שיר השירים בסוד ד״ע וכן בסוד המתנות מעשר אחד מעשרה. תרומת מעשר א' ממאה. ותרומה א' מחמשים. ובכורים א' מאלף. וכמש״א חז״ל ראה תאנה שבכרה קושר עליה גמי ואין השדה מתבכרת פחות מאלף. ולא נגלה בתורה זה השיעור. והוא עלמא דאתכסיא תעלומת חכמה והוא כ״ע. וכן הוא בשם. כ״ע כל א' כלול מעשר. וב' ההין שבו הוא נגד תרומה שהוא תרי ממאה. וכמ״ש בזוהר מאי תרומה תרי ממאה והוא נגד שרי החמשים ולכן הוא כפול והוי״ו כנגד הבכורי' שהוא נעלם בשם כתרין דכתרין טמיר וגניז לא אתידע ולא אתגליא כו' והוא סוד ואת האלף כידוע. ואמרו בספרי המקובלי' שכנגד אלה הד' שרים הם ד' קרבנות קדשי קדשים. שהן עולה חטאת ואשם ומנחה. וכנגדן ד' שהושלכו לכבשן האש כמ״ש כל הנהרגו' על קדוש השם הם קדשים קלים. והנשרפים הם קדשי קדשים שהם כליל לאישים. והם ד' אברהם וחנניה ומישאל ועזריה שנתקדש השם על ידם. והם בב' תיבות הראשונה ואחרונה ב' אותיות של שמע וב' אותיות של אחד. מפני שצריך למסור א״ע על קדוש השם וש״ד הם כנגד שאר הנהרגין שהם דניאל ודורו של שמד. והן כנגד קדשים קלים שהם שלמים וד' לחמי תודה והן מגינים מד' משריין דיצה״ר כמ״ש בזוהר פ' בא ונכללין בפסוק והוא רחום וגו'. והם כנגד ד' כתות. מלאכים שרפים ואופנים וחיות. ושרפים כלול בשנים כמ״ש תרין הוי וחד אתחזי והן עבדים ומלאכים כמ״ש (איוב ד') הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו וגו':שמע בין אחיכם. כך היה מדתו של רבי ישמעאל כשהיו באים ישראל וגוי לדון לפניו ראה באיזה דין יכול לזכות הישראל אם בדיני ישראל היה הישראל זכאי היה דן כדיני ישראל ואם לאו כו':ושפטתם צדק. צדיק תובע ומביא ראיתו (פי' המוציא מחבירו עליו הראיה ולא המוחזק) זה עוטף בטליתו זה אומר שלי הוא וזה אומר כו'. לכך נאמר ושפטתם צדק:בין איש ובין אחיו. להוציא את הקטן מכאן אמרו אין דנין יתומים ד״א בין גרו זה שכנו או שושבינו או תושבו:ואצוה את שפטיכם וגו.' לשון אזהרה שמזהי' אותם להנהיג את ישראל בנחת וברחמים כאשר ישא האמן את הינק:בעת ההוא לאמר. פי' לאמר להם שבעת ההיא אינו כמו שהיה כבר שעד הזמן ההוא היו בני חורין ובעת ההיא הם משועבדים לישראל להיות שופטים:שמע. שיתנו לב לשמוע דברי בעלי דינין והוו מתונים בדין:בין אחיכם. שיהיו שניהם יחדו ולא ישמע את דברי הא' קודם שיבא חבירו:ושפטתם צדק. פי' צדק הוא שיראה לתקן הדבר שלא יבא לידי מכשול. ומשפט הוא מתקן את המכשול שכבר היה. וז״ש מלאתי משפט צדק ילין בה. פי' מלאתי משפט כל היום היתה מלאה משפט לתקן את המעוות שהיה כבר. צדק ילין בה. פי' ובלילה היו בה שומרים שלא יבא לידי מכשול:בין איש ובין אחיו. פי' כי ושפטתם צדק דווקא בין איש ובין אחיו דהיינו בין ב' ישראלים אבל בין ישראל ונכרי אין צריך לשפוט בקו הצדק. אלא אם היה זכות לישראל בדיניהם אז מותר לדון בדיניהם:בין איש ובין אחיו. בין בעל הבית ובעל העלייה:ובין גרו. בין שכנו שגר עמו. וז״ש בין אחיו וגו'. לפי שהדבר קרוב שביניהן מצוי הריב:ואצוה אתכ' וגו'. פי' שהזהרתי ג״כ אתכם שתנהגו כבוד בדייניכם:בעת ההוא. פי' שאותו זמן הוא לא כמו שהיה עד הזמן ההוא כי עד הזמן ההוא היה עוש' איש כל הישר בעיניו אבל בעת ההיא אתם מחוייבים לשמוע אל השופט:את כל הדברי' וגו'. היינו י' דברי' שבין דיני נפשות לדיני ממונות המפורשי' במשנה והיינו משום דכתיב כאן את כל הדברי' וכתיב בי' הדברות את כל הדברי' מה להלן י' אף כאן י':ונסע מחרב וגו'. והלא דברי' ק״ו דברי' שהן חמורים כבשתים לפניהם דהיינו הנחשי' והעקרבים. דברים כו':ואמר אלכם. אמר משה לא מפי עצמי אלא מפי הקב״ה אני אומר לכם:באתם עד הר האמרי. משל למלך שמסר את בנו לפדגוג א' והיה מחזירו ומראה אותו ואומר לו כל הגפנים שלך הם וכל הכרמי' וכל הזתים שלך הם כשהגיע לראותם אמר כל מה שאתה רואה שלך הוא כך ישראל כשהיו במדבר ארבעים שנה הי' משה אומר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו'. כיון שבאו לארץ אמר באתם וגו'. וא״ת עדיין לא הגיע זמן ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ. לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואים בעיניכם:עלה רש. מיד. כאשר דבר וגו':ותקרבון אלי וגו'. עיין רש״י. נשלחה אנשים. אר״ש עלובים ב״א שכך בקשו להם א״ל אם הייתם בארץ ערבה ושוחה לא בקשתם כו' עכשיו אתם נכנסים לארץ טובה עאכ״ו שאזון ואפרנס אתכם:את הדרך. עיין רש״י אין לך דרך שאין בה וכו' ואין לך דרך שאין בה פרשות:ואת הערים וגו'. לידע באיזה דרך אנו באים עליהם:ויפנו ויעלו ההרה. מגיד הכתוב שהליכת המרגלים בהר וכן רחב אמר' לשלוחי יהושע. ההרה לכו וגו' מלמד ששרת' עליה רוח הקודש:יקחו בידם מפרי וגו'. אר״ש עלובים ב״א שכך נטלו בידם כאדם שנוטל באיסר תאנים וענבים כך נטלו בידם:ותרגנו באהליכ' וגו'. מלמד שהיו יושבים במשכנותיהם ואומרים דברים כמתלהמים שנאמר דברי נרגן כמתלהמים אבל סכין ירדה מן השמים ובקעה את כריסן שנא' (משלי כ״ו) והם ירדו חדרי בטן ד״א שהם יושבים בתוך משכניהם ובוכין ונוטלין את בניה' ואומרי' להם אי לכם סגופים. למחר יהיו הורגי' מכם כו':אנה אנחנו עלים וגו'. א״ל למשה אלו מבני אדם אחרים היינו שומעין דברו' הללו לא היינו מאמינין אלא מב״א שבנינו בניהם ובנותינו בנותיהם האיך לא נהי' מאמינין אותם:עם גדול. מלמד שהם גבוהים בקומה:ורב. מלמד שהם מרובים באוכלוסין וכו' אבל מ״ש הקב״ה לאברה' והרביתי את זרעך וגו' אינו דבר הבאי:וגם בני ענקים ראינו שם. מלמד שראו ענקים ע״ג ענקים כענין שנ' לכן ענקתמו גאוה:ואמר אלכם. לא מעצמי אלא מפי הקב״ה:לא תערצון. מפני מה כי ה' אלהיכם ההלך גו'. מי שעשה לכם ניסים במצרים וכל הניסים הללו. עתיד לעשות לכם ניסים כשאתם נכנסים לארץ:ככל אשר עשה אתכם וגו'. אם אין אתם מאמינים להבא האמינו לשעבר:
